החלטה בתיק ת"א 36637-12-11

זו בקשה למחיקת כתבי טענות ובהתאם למתן פסק דין, שהוגשה ביום 26.11.12, בטענה שהמשיבה לא קיימה את החלטותי מימים 20.5.12 ו- 23.5.12 ולא איפשרה עיון מלא במסמכים, מאחר שחסרים בעיון כמה מסמכים.

המשיבה השיבה לבקשה, כי הבקשה מוגשת בניגוד להחלטה מיום 23.5.12, לפיה על הצדדים להגיש את הבקשות בענין גילוי ועיון במסמכים תוך 45 ימים מאותו יום. הבקשה הוגשה בחלוף כששה חודשים. עוד נטען, כי המשיבה מסרה למבקש מסמכים רבים ביום 28.6.12, ומאז לא פנה המבקש ולא טען שחסרים לו מסמכים, גם לא לאחר שקיבל תצהיר ביום 7.10.12. לאחר קבלת הבקשה, וכדי למנוע טענה שיש למשיבה מה להסתיר, המציאה המשיבה את המסמכים המבוקשים למבקש.

המבקש טען שתגובה לתשובה, כי המסמכים שנדרשו כיום מאת המשיבה, אינם מסמכים שהמבקש ידע אודותם עד ישיבת בית המשפט ביום 9.10.12, שכן גילוי מסמכים חדש נמסר לו ביום 7.10.12. לטענתו, בדיקת המסמכים לקחה זמן רב לאור ריבוי החומר שהוצרך בהכנת תצהיר משלים. לטענת המבקש, המסמכים שנמסרו ביום 11.12.12 אינם כל המסמכים. כך, נטען כי נמסרו תלושי שכר של פדאללה מגדלאני עד 12/99 בלבד, בעוד המומחה והתובע ביקרו במקום ביום 17.12.12 ושמעו ממנו שהוא ממשיך לעבוד. כך, נטען כי מהנהלת החשבונות עולה ששולמו למפקח ראמז מנסא חשבונות נוספים, ויש סתירה בין גובה השכר בהסכם עימו לבין התשלום בפועל. נטען, כי המועדים אינם חזות הכל, וכי הצדדים חייבים לקיים את החלטות בית המשפט ולגלות ולאפשר עיון במסמכים, על מנת שהדין יתנהל "בקלפים גלויים".

אני דוחה את הטענה, כי אם יש סתירה בין מסמכים, הרי שיש למחוק את כתבי בי הדין של המשיבה מחמת אי גילוי מסמכים. סתירה בין מסמכים היא טענה לסיכומים, ואם היא נכונה יהיה לה המשקל הראוי בפסק הדין. אני דוחה את הטענה, שביקור במקום של המומחה והמבקש ביום 17.12.12 ושיחה עם מר מגדלאני יכולים להביא למחיקת כתבי הטענות של המשיבה. כידוע, על המשיבה לגלות רק את המסמכים הנוגעים לענין השנוי במחלוקת בין הצדדים. איני יודע בשלב זה,  אם העסקתו של השומר לאחר 12/99 שייכת לענין, ובודאי שלא אלמד על כך מדבריו של מר מגדלאני. 

דומה שיש סתירה מסויימת בין האמירה שיש לקיים את החלטות בית המשפט באשר להליכים מקדמיים, לבין האמירה שהמועדים אינם "חזות הכל", וממילא אין לקיימם. המועדים הם חלק מהחלטות בית המשפט באשר לקיום הליכים מקדמיים. הן ההחלטות בדבר הליכים מקדמיים והן קביעת המועדים, מגלמים איזון בין הזכויות והאינטרסים של הצדדים על פי הדין. על הצדדים לקיים את ההחלטות בדבר גילוי ועיון במסמכים וגם לעשות זאת במועדים שנקבעו, אשר הדרך להאריכם ידועה להם, ומצריכה מתן טעם לכך.

אני דוחה את טענת המבקש, כאילו ריבוי החומר והצורך בעריכת תצהיר משלים למתן תשובות לשאלון, מצדיקים איחור בבדיקת התצהיר אל מול המסמכים. הזמן שניתן לכך הוא זמן מספיק, והיה על המבקש לעמוד בו.     

אין ספק, שהיה על המבקש להגיש כל בקשה באשר הליכים מקדמיים שנעשו עד 23.5.12 עד 45 ימים לאחר מכן. כך החלטתי במפורש, ולא מצאתי בדברי המבקש טעם שלא לקיים את החלטתי זו באשר להחליכים המקדמיים. המבקש טוען, שבקשתו עוסקת במסמכים אחרים, שעליהם התגלה לו לאחר מכן. אכן, ביום 7.10.12 נמסר למבקש גילוי מסמכים נוסף. לגבי גילוי מסמכים זה, לא פנה המבקש בדרישה לעיון במסמכים, ולא פנה למשיבה בטענה שחסרים לו מסמכים, עד הגשת הבקשה ביום 26.11.12. הפעם הראשונה שבה נטען כלפי המשיבה שחסר עיון במסמכים, היא בבקשה למחוק את כתבי טענותיה. על כך אין המבקש חולק, אבל למרות זאת, רוממות ההליך ההוגן בפיו.

בהחלטתי מיום 20.5.12 ציויתי על מתן גילוי מסמכים ועיון בהם בתוך 30 יום. המשיבה נתנה גילוי מסמכים ואיפשרה עיון, ולא הוגשה כל בקשה תוך 45 ימים, ובכך הושלם מהלך זה של הליכים מקדמיים. לגבי גילוי המסמכים הנוסף שנעשה ביום 7.10.12, לא היתה דרישה לעיון במסמכים לפי תקנה 114 ולא ניתן צו לעיון במסמכים לפי תקנה 116. ממילא, אין מקום ללמחוק כתבי טענות לפי תקנה 122.

אם נראה את הצו מיום 20.5.12 כחל גם על גילוי המסמכים מיום 7.10.12, הרי שיש להחיל עליו גם את ההחלטה על הגשת בקשות בענין הליכים מקדמיים בתוך 45 ימים, דהיינו היה על המבקש להגיש בקשתו עד יום 21.11.12, והוא לא עשה כן.

על פי כל האמור לעיל, ובמיוחד העובדה שלא קדמה להגשת הבקשה כל דרישה מהמשיבה, וכי הבקשה הוגשה בשלב מאוחר ללא טעם מספיק, אני דוחה את הבקשה למחיקת כתבי הטענות.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 4,680 ש"ח.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ג, 23 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: